קדושה ותענוג

חיבור איש עם אשתו איננו מצטמצם בחיבור הגופים. כשה"אהבה דוחקת את הבשר", היא מכניסה ממד רוחני של הארה אלוקית, של "שכינה ביניהם". ננסה לתרגם את הדברים לשפה מעשית יותר:
אנרגיה מינית  היא ביטוי פיסי של כוח רוחני. הרצון להתאחדות הגופים הוא משקף צורך רוחני עמוק לכוליות החיבור, לאינטימיות שלמה. אחדות הגופים היא מתנה מאת ה' שבכוחה לפרוץ את גבולות האינדיבידואליות והבדידות ולבטל את "היות האדם לבדו". ההשתוקקות של בני הזוג להפוך "לבשר אחד" נובעת מתכלית הבריאה; היא נובעת מהכמיהה למצב הראשוני, מהערגה לחזרה לשורש הבריאה, לאחדות שבה התנסינו טרם הנסירה. היא גם ביטוי לרצון לחזור  למהות הרמונית ושלווה*.
רבי בנימין מזלוניץ:
"כשיש לגוף תענוג גדול בדברים הגשמיים הכלה והנפסד איך לא יעבוד עבודתו לה' ית' הנצחיות בשמחה ותענוג ונמצא שע"י תענוגים הגשמיים ירגיש איך לעבוד לה' ית' בתענוג הרוחני"**.
"אין בטוב למעלה מעונג"*** – העונג הוא המצב העליון והמרומם ביותר שבו האדם יכול להיות שרוי. מהו  תענוג עליון זה?**** וכיצד נבחין בינו לבין עונג שקרי ומזויף? עונג שקרי חולף ואין לו שום משמעות נוספת מלבד התחושה הרגעית שהוא מספק. העונג העליון לעומת זאת, נוגע בנשמה, נוגע באין סוף, ועל כן השפעתו איננה נגמרת בחוויה עצמה. בעונג האמיתי החוויה ממשיכה לרטוט בנימי הנפש גם כשהזמן אינו מכיל אותו יותר. המפגש עם הנשמה חוצה את כבלי הזמן.
המצב האידאלי שבו שני בני הזוג מתמסרים אחד לשני מתוך הסרת כל המחיצות הפיסיות והנפשיות, מאפשר חוויה שבה גבולות האני מתמוססים, מצב של זרימה שמבטלת את ההבחנה בין ה"אני" לבין המחשבות שלי. מצב של שכחה עצמית והיבלעות בתוך החיים. מצב זה של חיבור הגופים מביא באופן פרדוכסלי להתפשטות הגשמיות. ה"אגו" מתבטל, גבולות האני נעלמים ומפנים מקום ל"יחד". להתמזגות בין בני הזוג יש כוח למוסס לחלוטין את הכבלים החומריים המפרידים ביניהם והיוצרים את תחושת הנבדלות. זהו המקום שהקב"ה נתן לנו לחוות את החיים ללא גבולות, ללא מעצורים.
חז"ל קשרו בין עונג שבת לבין עונג שבמצוות עונה: יש המלצה לקיים מצוות עונה בליל שבת ורש"י מנמק זאת כך: "שהוא ליל תענוג ושביתה והנאת הגוף" (כתובות סא, ב). מעיר הרב גינזבורג: "ושמרו בני ישראל את השבת" – ראשי תיבות "ביאה" (ברית הנישואין, עמ' נא). אין האדם נדרש לבחור בין חוויית העונג של השבת לבין זו של ההתחברות עם בן/בת זוגו. אין התנגשות בין שתי החוויות; אדרבה, אחת מתקיימת על ידי השנייה. בשורשה החוויה זהה – חוויה אנושית שמכילה את המפגש עם מה שמעל, החיבור עם החלק האלוקי שבקיום האנושי.